במבט ראשון , אין טענה מובנת מאליה יותר מזו המופיעה בהקדמה הראשונה בטיעונו של ברקלי . ברקלי פשוט מזכיר לנו אמת ידועה לכול . אין אפוא צורך מיוחד להצדיק את ההקדמה הראשונה . עם זאת כדאי לזכור , שלעתים מזומנות יוצאים הפילוסופים מנקודת מוצא מקובלת על הכול , אפילו נדושה , ומפתחים ממנה הלך מחשבה שאחריתו מי ישורנה . נבחן אפוא את ההקדמה בתשומת לב , ונראה אילו " דברי חכמה" אפשר לומר עליה . ברור שהקדמה זו עדיין מבטאת את עמדתו של הריאליזם הנאיבי : באמצעות החושים אנחנו תופסים את המושאים – בתים וכו . ' יתר על כן , היא תואמת גם את המטריאליזם . ההוכחה של ברקלי מעניינת בין השאר גם משום שהיא מנסה להפריך את העמדה המשמשת לה כנקודת מוצא . בכל זאת , אי-אפשר להתעלם מקשיים אחדים שהקדמה ( 1 ) מעוררת . מה בדיוק משמעות הביטוי " דברים שאנו תופסים ? " מה עלינו לתפוס בדבר כדי שנחשיבו למושא החושים ? אוזני קולטת , למשל , צפירה של מכונית . האם במקרה כזה אני שומע את המכונית או רק את הצפירה ? כיוצא בזה כאשר עולה באפי ניחוח הוורד : האם אני מריח את הוורד או את ריח הוורד בלבד ? כדי להבין את כוונתו של ברקלי בביטוי " דברים שא...
אל הספר