אחד הטיעונים הנודעים ביותר נגד ריאליזם נאיבי ובעד תיאוריית הייצוג הוא הטיעון על סמך אשליות ותעתועי תפיסה , והלוצינציות בכלל זה . דוגמה שפילוסופים אוהבים להעלות בהקשר דברים זה לקוחה מהמחזה מקבת מאת ויליאם שייקספיר . מקבת , רוצח נתעב , מתאר כיצד הוא רואה בדמיונו , בעיני רוחו , פגיון : האם פגיון אני רואה מולי , כשהניצב אלי ? הנה , אתפוס אותך : חמקת , אך אני אותך רואה . האם אתה , כלי גורלי , מוחש ביד כמו בראייה ? אולי אתה פגיון הזוי , רק יצירת כזב מתוך המוח המלוהט ? אבל אני רואה אותך , צורה ברורה כמו זה שכאן אשלוף . 35 ויליאם ראשונה שקספיר , עמ' 54 , 53- מקבת , . תרגם מאיר ויזלטיר ( תל אביב : עם עובד , תש , ( "ן מערכה שנייה , תמונה ממקבת אפשר להבין שהפגיון פרי דמיונו , שהוא רואה בעיני רוחו , דומה לחלוטין לפגיון אמתי , ובשני המקרים יש לפניו דמות של פגיון . בכל ספר על פסיכולוגיה של התפיסה נמצא דוגמאות רבות לאשליות ( אילוזיות ) תפיסתיות , במיוחד חזותיות . כאשר אנו מתבוננים בתרשים , 8 למשל , אנו רואים לסירוגין כתמים אפורים בנקודות המפגש של הקווים הלבנים . כאשר אנחנו מתבוננים בתרשים 10 בעמוד הב...
אל הספר