נפתח בהתבוננות בדוגמה אחת משל לוק : נתבונן נא בצבע האדום והלבן של שיש הפורפיר . נסתיר ממנו את האור , וצבעיו ייעלמו : אין הוא יוצר בנו עוד מושגים כאלה . כשישוב אליו האור , ייצור בנו שוב את התופעות ההן . היוכל מישהו לחשוב שעל ידי מציאותו או העדרו של האור נעשים בפורפיר שינויים ממשיים , ושהמושגים ההם של הלובן והאודם נמצאים ממש בפורפיר כשהוא מואר , בעוד שברור ש אין לו שום צבע באפלה ? גרגיריו מסודרים אמנם באופן כזה , גם ביום וגם בלילה , שהם מוכשרים ליצור בנו את מושג האודם על ידי קרני האור החוזרות מאילו חלקים של אבן קשה זו , ואת מושג הלובן על ידי קרני האור החוזרות מחלקיה האחרים ; אבל אין הלובן או האודם נמצאים בה לעולם , אלא רק המבנה המיוחד המסוגל ליצור בנו תחושה כזו . , II ) ח , ( 19 באפלה אין לשיש הפורפיר צבע . כיוצא בזה הצבע שלו נעלם כאשר אנו עוצמים את עינינו , II ) ח , . ( 17 צבעו של שיש הפורפיר הוא דוגמה לאיכות משנית . מכאן עלינו להבין , שהאיכויות המשניות – צבעים , צלילים , ריחות וכו' – נוצרות במפגש בין המושאים החומריים לבין הישים התופסים אותם , כגון בני אדם , וכתוצאה מפעולתם של המושאים ה...
אל הספר