לוק הציע את עקרון הזהות האישית שלו כפתרון לשאלה מעשית במוסר ובבתי המשפט : על אילו מעשים ממעשיהם אחראים בני האדם ? שאלה האם העיקרון שלפיו הזהות האישית מגיעה עד להיכן שהזיכרון מגיע הוא קביל ? דיון נשאלת השאלה : האם מתקבל על הדעת לקבוע נוהג משפטי , שלפיו ישאל בית המשפט כל נאשם האם הוא זוכר את הפשע המיוחס לו , ועל פי התשובה תיקבע אחריותו של הנאשם לאותו פשע ? לפחות לפעמים הודאתו של הנאשם שאכן ביצע את הפשע מרשיעה אותו . לוק עצמו מציין שמשוגעים זוכים לפטור מאחריות פלילית , II ) כז , , ( 20 משום שהם לא ידעו מה הם עושים . רק במקרים מיוחדים יפטור בית המשפט את הנאשם מאחריות על סמך הצהרתו שאינו זוכר את המעשה המיוחס לו . לא נותר לנו אלא לסכם בצער , שהקריטריון של לוק אינו מעשי כל כך . אך אי-אפשר לומר שהקשיים לא היו מודעים ללוק . לדבריו , בסופו של דבר רק אלוהים יודע אם הכרזותיו של אדם בכל הנוגע לזיכרונו אכן אמת הן , II ) כז , . ( 13 ביום הדין הגדול אלוהים יארגן את הדברים כך , שכל אחד יזכור בדיוק את אשר עשה ושום עיוות דין לא יהיה , או כך מאמין לוק . אלא שהקריטריון לזהות האישית שלוק מציב מעורר לא רק קש...
אל הספר