פרויד עוסק בזיכרון קולקטיבי בכמה טקסטים , ואנו נתרכז כאן בשני מקרים נודעים שבהם הוא כותב על הנושא באופן נרחב : . 1 סדרה של ארבעה מאמרים מהשנים 1912-1913 שקובצו יחדיו תחת השם " טוטם וטאבו : מקבילות אחדות בחיי הנפש של הפראים ושל הנאורוטיקנים . " . 2 שלושה חיבורים שאותם החל לכתוב בשנת 1934 ושאת פרסומם המלא אפשר רק לאחר שנאלץ להגר לאנגליה בעקבות כניסת הנאצים לאוסטריה בשנת 1938 תחת השם משה האיש והדת המונותיאיסטית . בספר זה עוסק פרויד לא רק בזיכרון של קבוצות לאורך הדורות , אלא במפורש גם בטראומה קולקטיבית . בשתי קבוצות החיבורים דן פרויד באירוע פרה–היסטורי שהתרחש אצל האדם הקדמון . לטענתו , הוא הצליח לשחזר את האירוע הזה על סמך מחקרים אנתרופולוגיים ואבולוציוניים ( כולל השערה של צ'ארלס דרווין , [ 1809-1882 , Charles Darwin ] הנודע שבאבות התיאוריה האבולוציונית . ( בנוסף , הוא נעזר בידע הפסיכואנליטי על נוירוטים ועל ילדים . מדוע ידע זה על ילדים וחולים בהווה מסייע לו לגלות מה התרחש בעבר הפרה–היסטורי של האדם הקדמון ? פרויד , כמו רבים מבני תקופתו ( למשל , לה בון , ( האמין שקיימת התקדמות והתפתחות הן אצל...
אל הספר