הקומדיה הרומנטית הזאת התפרסמה בעיקר בזכות השוטים שבהם מתנופפת שמלתה הלבנה של השחקנית מרלין מונרו , כשהיא נעמדת מעל פתח האוורור של הרכבת התחתית במנהטן . הדימוי האירוטי המסעיר הזה עומד בניגוד לשיממון והמועקה האופפים חיי נישואין מונוגמיים ממושכים . הבעייתיות שבנישואין נרמזת כבר בשמו המקורי של הסרט , ( The Seven s'Year Itch ) אך במהלכו יתברר שהעקצוץ אינו תוקף נשים , אלא גברים בלבד . הסרט נפתח בסצנה נון דיאגטית , הלקוחה כביכול מסרט תעודה או מסרט היסטוריה , המלווה בדברי קריינות המנוסחים באופן המזכיר אנתרופולוג : " האי מנהטן , קיץ , לפני חמש מאות שנה . גברים אינדיאנים שולחים את נשותיהם ואת ילדיהם למרחבים הקרירים הממוקמים מחוץ לאי הלוהט . הגברים עצמם נשארים באי כדי להמשיך ולבצע את מה שגזר עליהם צו הטבע - ללכוד מלכודות , לדוג ולצוד " . משמעותם של דברי הקריין מתחוורת מיד בסיום דבריו : רגע לאחר טקס הפרידה מנשותיהם ומילדיהם נראים הגברים נועצים מבטים חודרים ברווקה אינדיאנית מעכסת . גברים במנהטן מעניקים בקיץ משמעות חדשה לקוד הגנטי הטבוע בהם - פרקטיקות הקשורות לעצם קיומם אינן רלוונטיות עוד בעידן השפע...
אל הספר