בפרק הראשון הצגנו את החלוקה בין ז'אנרים של חוק וסדר לבין ז'אנרים של אינטגרציה , הכוללים , על פי שץ , את הקומדיה הרומנטית , המלודרמה והמיוזיקל . כמו כן , הצבענו על הבעייתיות שקטגוריזציה זו מעוררת . בחינת המוסכמות של הקומדיה הרומנטית מחייבת אפוא למקם את הז'אנר לעומת ז'אנרים אחרים , שכנים לו . ההנחה היא שז'אנרים אינם פועלים כישויות נפרדות וסגורות , אלא מקיימים יחסי גומלין עם ז'אנרים אחרים על בסיס דמיון ושוני . רואו ( Rowe , 1995 ) טוענת שהקומדיה הרומנטית מצויה במתח מתמיד עם ז'אנר המלודרמה , ובעיקר עם המלודרמה הנשית . הקומדיה הרומנטית מכילה בדרך כלל פוטנציאל מלודרמטי , כשם שהמלודרמה עשויה להתכתב עם הקומדיה הרומנטית . במלודרמה הצופים מייחלים לסיום העלילה בסוף טוב , שהוא פתרון עלילתי האופייני לקומדיה הרומנטית . ואולם , כמיהתם אינה מתממשת תמיד במלודרמה . לעומת זאת , בקומדיה הרומנטית קיים תמיד חשש שהאיחוד לא יתממש הפעם , והגיבור או הגיבורה יינשאו לבסוף לבן הזוג השגוי ולא זה לזה . על דיאלקטיקה או שניות זו , המתקיימת בין שני הז'אנרים האלה , עמד פריי באמצעות הטיפולוגיה שהוא עורך למבנים קומיים שונ...
אל הספר