בפרשנות מעט מרחיבה של בורדייה אפשר לומר , כי מזווית ראייה סוציולוגית כללית הבוחנת את התפקיד החברתי של תחום האמנות , ההבדל בין חדשנות אסתטית ותרבותית המיוצרת במחוזות האוונגרד האמנותי , לבין זו המיוצרת בתעשיות התרבות אינו עקרוני . שני סוגי החדשנות מתפקדים למעשה כמקור הספקה של מושאי טעם מגוונים לטובת אינטרס ההיבדלות של קבוצות ושל סיעות מעמדיות שונות . לאור זאת אפשר גם לומר , כי החדשנות הסגנונית המזוהה עם ההיסטוריה של המודרניזם באמנות , דהיינו עם מאבק מתמשך לחדשנות אסתטית , לשבירת שפות אמנותיות קיימות והמצאתן תדיר מחדש – וקיומו של אוונגרד אמנותי בכלל – יותר משהיו כלי תרבותי לחתרנות , למרדנות ולערעור המציאות המוכרת לשם שינויה ( כפי שנהוג בדרך כלל לייחס להם – ראו למשל , בהמשך להגותו של אדורנו , את בירגר , ( 2007 היו בעצם כלי שנועד לחקור , להרחיב ולשכלל בלא הרף את ההון התרבותי ואת ההביטוס המעמדי המתבדל של קבוצות ושל סיעות מעמדיות שונות , אך בעיקר כאלה המרכיבות את המגזרים הנהנים מיתרונות חברתיים . הבנה זו , כמו גם ייחוס תפקיד דומה לחדשנות המתמדת המאפיינת את התעשיות התרבותיות , היא בעיקר המבדיל...
אל הספר