בורדייה מתאר את מבנה שדה הייצור התרבותי כמרחב חברתי מדרגי של עמדות ( positions ) המאוישות על ידי גורמים חברתיים . אלה הם סוכנים פעלנים ( agents ) או שחקנים , ( actors ) והם עשויים להיות יחידים או קבוצות ולעתים אף ארגונים . שחקנים אלה מנהלים מאבק מתמיד בינם לבין עצמם על צבירה ועל הקצאה של משאבים חומריים , אך בעיקר על הקצאת יוקרה , הערכה והכרה . כפי שראינו לעיל , ייחודו של שדה הייצור התרבותי בכך שהיוקרה וההערכה אינן מוקנות ישירות לשחקנים החברתיים . אלה זוכים בה בעקיפין , כתוצאה מהקניית היוקרה בראש ובראשונה ובמישרין לעולמות תוכן : ליצירות אמנות ולמוצרים תרבותיים , לסגנונות ולסוגות המזוהים עם העמדה . דהיינו , במישור ההצהרתי ובאופן התגלותם למתבונן , שדות הייצור התרבותי למיניהם מאורגנים כמערך של יצירות ושל סגנונות , שחלקם נהנים מיוקרה רבה ביותר , עד כדי סטטוס המזכיר קדושה , ואילו אחרים מצויים במיקום נמוך , פחות ערך . הן השחקנים בשדה והן קהל הצרכנים רואים במערך זה ביטוי להבדלים מהותיים בין היצירות , שיקוף של אמת אובייקטיבית על הבדלים באיכויות האסתטיות של היצירות . אולם התגלות זו של שדות ייצו...
אל הספר