אימוץ הגישה הגראמשיאנית בתחום לימודי מגדר ולימודי זהויות אתניות כורך את העשייה התרבותית המתנגדת והמתקוממת עם ישויות קולקטיביות . הרחבה נוספת של גישה זו בלימודי התרבות מביאה את העשייה ואת הפיענוח המתנגדים אל תחומים רבים יותר של התרבות הפופולרית ומחלצת את פעולת החתרנות התרבותית מן הבלעדיות של המסגרת הקולקטיבית . במילים אחרות , בהמשך למסורת של איתור פיענוחים מתנגדים ועשייה תרבותית חתרנית , בעיקר בקבוצות מסוימות המזוהות כבעלות עניין בהתקוממות תרבותית , נוטים חוקרים שונים , בעיקר מאז שנות התשעים , לאתר פיענוחים ועשייה תרבותית מסוג זה גם בקרב יחידים , באופן מזדמן , בחיי היומיום . במקרים אלה , טוענים החוקרים , נודעת חשיבות מיוחדת לתענוג – להנאה , לכיף – לחוויה שעשוי להיות לה ממד של התקוממות תרבותית . באמצעות הדגשה זו של התענוג וההתמקדות בחיי השגרה מפרשים חוקרים שונים טווח נרחב למדי של פעילויות תרבותיות כעשייה חתרנית , ולמעשה מוצאים שהיא רווחת מאוד . שלושה מקורות תאורטיים מספקים את הבסיס לדיון על עשייה תרבותית בחיי היומיום ועל רגעים שונים של פיענוח כחתרנות : המושג קרנבליות שטבע באחטין , המושג ...
אל הספר