גישה מעט שונה לניתוח ולאפיון התרבות המודרנית המאוחרת קושרת את התכנים ואת הסגנונות של הפוסטמודרניזם לאופיו של המשטר החברתי בתקופה זו . גישה זו נוטה לראות בפוסטמודרניזם את הביטוי התרבותי המובהק של הקפיטליזם המאוחר . היא מפרשת את התרבות המודרנית המאוחרת בכללותה , ואת הפוסטמודרניזם כסגנון באמנויות בפרט , כהשתקפות של השלב המתוחכם שאליו הגיעה השיטה החברתית כלכלית של הקפיטליזם . הכוונה לכך שהקפיטליזם המאוחר – הדוגל בהגברה , בהרחבה ובהעמקה של הצריכה כאופן המימוש העיקרי של צרכים אינדיבידואליים וקולקטיביים וחותר לאתר , לטפח , לשכלל ולמחזר תחומים חדשים וישנים של ייצור ועשיית רווחים – בונה תרבות המתאפיינת בגיוון ובריבוי סגנונות , בשינויים תדירים של אופנות , בחידושי צורה ותוכן , במחזור יצירות , וכן בפיצול הצריכה למקטעים ולמגזרים רבים ושונים ( שכל אחד מהם משתנה תדיר . ( הארווי , ( Harvey 1989 ) בהיותו גאוגרף , מדבר על תהליך של דחיסת המרחב והזמן . ( space-time compression ) הוא טוען , כי באמצעות הקמתן של מערכות תקשורת משוכללות , המקרבות חלקי עולם שונים , יצר הקפיטליזם המאוחר מצב שבו הפעילות הכלכלית ו...
אל הספר