חלוקת העבודה והמדרג המקצועי בעולמות האמנות מחייבים מידה רבה של שיתוף פעולה בין בעלי התפקידים השונים . כדי ששיתוף פעולה זה יהיה יעיל הוא מעצב דפוסים ותבניות קבועים של עבודה , כלומר , מוסכמות של פעילות . אחת הדוגמאות הפשוטות והמוכרות ביותר למוסכמה אמנותית היא כתב התווים . כתב זה , המשמש לרישום גרפי של צלילים , מאפשר שיתוף פעולה יעיל ושגרתי בין מלחינים , מעבדים ונגנים . הוא מאפשר העברה של רעיונות מוזיקליים מאדם אחד למשנהו . שמות הצלילים ( דו , רה מי וכו , ( ' ציורם במעין אליפסות קטנות על פני חמישה קווים מקבילים ורישום " מפתחות" הם , כמובן , סימנים שרירותיים שפותחו ושוכללו במסורת המוזיקה המערבית . נגנים מקצועיים לומדים במהלך הכשרתם לקרוא תווים , וכך הם יכולים ללמוד תפקידי נגינה ביצירה תזמורתית חדשה כלשהי . ההיכרות עם כתב התווים , הלימוד של רישום היצירה החדשה והביצוע הנכון של התפקיד הם למעשה דפוס בסיסי של שיתוף פעולה בין הנגנים לבין המלחין , המאפשר את מימושה של היצירה המוזיקלית . מלחינים חדשניים , העובדים במסורת המוזיקה האמנותית בת זמננו , נוטים לחבר יצירות שחלק מן הצלילים ותפקידי הנגינה הנ...
אל הספר