בסמיוטיקה , כפי שראינו , הבנת ייצוגים מבוססת על אופן פעולתם של סימנים . אולם בתרבות בכללותה המשמעות תלויה לא פעם ביחידות ניתוח גדולות יותר – הקשרים , הגדרות , מוסכמות , סיפרים ( נרטיבים , ( אשכולות של דימויים – הקיימות ופועלות בטווח נרחב של מערכות סימנים , של טקסטים ושל חומרים נוספים המרכיבים יחדיו עולמות ידע . על יסוד עולמות אלה אנו מבינים וחווים תחומים שלמים בחיים החברתיים – העולם הפוליטי מדיני , בריאות וחולי , פשיעה ומשפט , אמנויות ובידור – או חלקים בתוכם . מישל פוקו ( Foucault 1972 ) מכנה כל עולם ידע כזה , או ליתר דיוק , את מכלול הכלים והאופנים שבאמצעותם נוצר ובא לידי ביטוי כל עולם ידע כזה , בשם שיח . במובנו זה שיח הוא מכלול היגדים , ביטויים , מושגים , פרקטיקות והיגיון המחבר בין כל אלה , והוא מהווה שפה שנועדה לדבר על נושא כלשהו ולייצג סוג של ידע . חשוב להדגיש כי השיח אינו מושג לשוני בלבד . הוא מתייחס ללשון ולפרקטיקה , לעשייה . הוא מגשר על הפער הקיים לכאורה לעתים קרובות בין מה שנאמר ( שפה ) לבין מה שנעשה . השיח מבנה את הנושא שלו . הוא מגדיר ומייצר את מושא הידע . הוא שולט בדרך שבה א...
אל הספר