חקר ארגונים הוא אחד הענפים המרכזיים בסוציולוגיה . הדבר כמעט מובן מאליו , לאור הנוכחות הגורפת של ארגונים , כתופעה חברתית , בחיים המודרניים . אכן , יש גם מי שכינה את החברה המודרנית בשם " החברה הארגונית" ואת האדם המודרני בשם " האדם הארגוני . " משך שנים רבות עמדה במוקד המחקר הסוציולוגי של ארגונים סוגיית המבנה הפורמלי והביורוקרטי שלהם , אולם במהלך השנים נוסף לה הממד התרבותי כנושא בולט במחקר . אחד הביטויים המרכזיים לממד זה הוא צמיחתו של המושג תרבות ארגונית . מושג זה מתייחס למרחב המשמעויות , הנורמות והערכים המשותפים הנתפסים כייחודיים או כטיפוסיים לארגון מסוים ולפיכך מעצבים את ההתנהגות הקשורה בעבודה במסגרת הארגון . התרבות הארגונית באה ליד ביטוי במגוון מבנים סמליים , טקסטים ואירועים במסגרת הארגונית . בעיקרה , הספרות המחקרית בנושא התרבות הארגונית עוסקת בקשר בינה לבין ההתנהגות היעילה של ארגונים . במילים אחרות , את רובו של העיסוק המחקרי בתרבות ארגונית מנחות שאלות יישומיות על כלים ועל אסטרטגיות ניהול . גדעון קונדה , ( 2000 ) בעקבות עציוני , ( Etzioni 1961 ) מזהה תרבות ארגונית עם המושג שליטה נורמטיב...
אל הספר