כפי שראינו לעיל , בגישות התאורטיות הקלסיות של דורקהיים ושל ובר מובאת הדת כדוגמה עיקרית למערכת תרבותית . דתות לסוגיהן – מונותאיסטיות נרחבות כמו הנצרות לזרמיה , האסלאם לגוניו והיהדות , מרובות אלים נוסח ההינדואיזם , חסרות אלים כמו הבודהיזם והקונפוציוניזם , פשוטות ופרימיטיביות כמו טוטמיזם ואנימיזם – מספקות למאמיניהן מערכת מורכבת של ערכים , של אורחות חיים , של אמונות ושל מנהגים . למעשה , במבט היסטורי ואנתרופולוגי , קשה מאוד להבחין בין תרבות לדת בחברות שאינן מודרניות . כללית , דתות מוגדרות כמערכות תרבותיות של אמונות משותפות ושל טקסים , המספקות למאמיניהן תחושת משמעות ותכלית מוחלטת באמצעות יצירת תפיסה של מציאות קדושה , כוללנית ועל טבעית . העיסוק הסוציולוגי בדתות משיק לעתים קרובות ואף חופף לעיסוק הסוציולוגי בתרבות . הדבר בא לידי ביטוי בעבודותיהם של חוקרים רבים , שאפשר לשייכן הן לחקר הסוציולוגי של הדת והן לחקר התרבות . שני חוקרים רבי השפעה כאלה הם קליפורד גירץ ופיטר ברגר , שכבר הוזכרו לעיל . שניהם עוסקים בכפילות התפקודית של הדת כתרבות : מן הצד האחד , מערך מבני של סמלים , של טקסטים ושל פולחנים , ...
אל הספר