עיקר המחקר המורפולוגי מתמקד בשאלה כיצד דוברי שפה מבינים ומפיקים מילים בשפתם : לא רק את המילים הקיימות , אלא גם מילים פוטנציאליות , כלומר , שאפשריות בשפה . בלקסיקון המנטאלי של כל דובר מאוחסן בעיקרון מספר סופי של מילים , אך לכל דובר יש ידע אינטואיטיבי של כללים המאפשרים לו להבין מילים ששמע לראשונה ואף להפיק מילים חדשות הנוצרות באופן אוטומטי . לדוגמה , דוברי עברית מזהים את הסופית [ , [ on- כסופית המציינת , בין השאר , הקטנה . לפיכך , אם ייתקלו במילה ] ∫ onulxan ] ' שולחנון ' , סביר להניח שיפרשו אותה כ " שולחן קטן " , ואם יתבקשו ( או ירצו ) לומר במילה אחת " מאוורר קטן " , סביר להניח שרוב הדוברים יבחרו ליצור מילה עם הסיומת - [ on- ] כלומר , [ onmeavrer ] ' מאווררון ' . לפיכך , התאוריות המורפולוגיות עוסקות בשאלת היחסים המבניים בין מילים בשפה . יחסים אלה באים לידי ביטוי באופן שבו מילים נוצרות זו מזו . המונח הכללי המתאר תהליכים ויחסים אלה הוא תצורת מילים ( . ( word formation תהליכים אלה , שהם כאמור ידע אינטואיטיבי של הדובר , מאפשרים פרודוקטיביות ( productivity ) בשפה . הזכרנו מונח זה כמה פעמים ב...
אל הספר