הדוברים יודעים לחבר את המילים ליחידות גדולות יותר המכונות משפטים . זהו הידע התחבירי של דוברים , שקיומו מאפשר לדוברים לזהות איזה רצף מילים מהווה משפט בשפתם ואיזה לא ( למשל , ' הילד חולה ' הוא משפט , לעומת ' הילד החולה ' אינו משפט ) , וכן איזה משפט דקדוקי ואיזה לא , כמו שראינו קודם לכן . בהקשר זה חשוב להבהיר שההבחנה דקדוקי / לא דקדוקי לא חופפת להבחנה בעל משמעות / חסר משמעות , כלומר ניתן / לא ניתן להבנה . נתבונן בזוג המשפטים הבא : ( 26 ) מחשבות ירוקות חסרות צבע ישנות מהר . ( 27 ) * מהר ישנות צבע חסרות ירוקות מחשבות . כולנו חולקים את האינטואיציה שמבחינה מבנית משפט ( 26 ) בסדר גמור , ואילו ( , ( 27 המורכב מאותן המילים , לגמרי לא דקדוקי . שימו לב ש ( 26 ) חסר משמעות לחלוטין , שכן הוא מלא סתירות ומוזרויות – מחשבות לא יכולות להיות ירוקות , ואם הן ירוקות , אזי הן לא יכולות להיות חסרות צבע , מחשבות לא ישנות , ואי אפשר לישון מהר . ( , ( 26 אם כן , הוא דקדוקי וחסר משמעות , ואילו ( 27 ) לא דקדוקי וחסר משמעות . הבנת המשפטים , אם כן , לא בהכרח תלויה בדקדוקיותם ( אלא לפעמים במידת הנכונות שלנו להתאמץ ...
אל הספר