בבעיית החלטה של מקבל החלטות יחיד , לא יכול לצמוח למקבל ההחלטות כל יתרון מכך שיחליט לנקוט פעולה שתתברר עבורו בדיעבד כבלתי מיטבית . אחת התובנות החשובות של תורת המשחקים היא שבסיטואציות אסטרטגיות , היכולת של שחקן להתחייב לאסטרטגיה שלו - אסטרטגיה שאינה בהכרח מיטבית בהינתן תגובותיהם של יריביו - יכולה להקנות לו יתרון חשוב . במודל סטקלברג , החברה המובילה בוחרת לחשק את עצמה לאסטרטגיה אגרסיבית ( בהשוואה לאסטרטגיית שיווי המשקל נאש במודל של קורנו , שבו שתי החברות בוחרות בו–זמנית כמה לייצר . ( האם בכל משחק כדאי לשחקן המוביל לבחור באסטרטגיה אגרסיבית יותר מאשר אסטרטגיית שיווי המשקל שלו במשחק הסימולטני ? נראה עתה דוגמה לכך שאין זה המצב תמיד . בפרק , 19 בסעיף , 19 . 3 . 1 תיארנו את המודל של סטקלברג , שבו חברה אחת מחליטה ראשונה איזו כמות לייצר , בעוד החברה השנייה מחליטה איזו כמות היא תייצר רק לאחר שראתה את הכמות שהחברה הראשונה ייצרה . ראינו כי בשיווי משקל תת–משחקי משוכלל , החברה המובילה בוחרת , למעשה , בצירוף הכמויות שיביא למקסימום את רווחיה מבין כל צירופי הכמויות שעל עקומת התגובה של מתחרתה . אולם בצירו...
אל הספר