כפי שניתן להבחין , נוסח הסעיף אינו מתייחס למיסוי בעת הענקת האופצייה ( זכות בלשון הסעיף ) אלא רק למימוש – " מימש אדם זכות שקיבל בעבר . " … כמו כן , בתיאור מערכת היחסים הרלוונטית לענייננו מפרט הסעיף "… – שניתנו בקשר ליחסי עובד-מעביד . " … לפיכך , עולה השאלה – מה הדין בעת קבלת האופצייה בידי העובד אם הוא מקבלה בפחות ממחיר השוק שלה . סעיף ( 2 ) 2 לפקודה קובע חיוב במס לכל רווח או השתכרות מעבודה , לכל טובת הנאה או קצובה שמקבל עובד ממעבידו במסגרת יחסי העבודה ותמורת עבודתו . טובת ההנאה לעובד ממעבידו יכולה להתבטא במזומן או בשווי מזומן ואף בהנחה ממחיר השוק . לפיכך , לכאורה גם נכס מסוג אופצייה למניה יכול להתחייב במס בעת קבלתו מהסיבה האמורה , כל עוד כבר בעת ההענקה יש הטבה לעובד . זו הייתה עמדת שלטונות המס מאז ומעולם , עמדה שהתקבלה בפסק דין יאיר דר ( פירוט בהמשך , ( תוך הבחנה בין אופציות שניתן להעריך את שוויין , משמע – בין אופציות למניות הנסחרות בבורסה , לבין אופציות שאינן כאלה . הסיבה לכך , לטענתם , היא שנכס סחיר כמוהו ככסף הואיל וניתן לממשו בכל מועד ולכן הוא אינו שונה מכל טובת הנאה או קצובה אחרות ...
אל הספר