לגבי הלוואות שניתנות ממעביד לעובד קובע סעיף () 1 () ט ) 3 א ) כי תחולתו הינה לגבי הלוואה שניתנה בקשר ליחסי עובד-מעביד . משמעות הדבר היא כי ההלוואה ניתנה ברגע שבו התקיימו יחסים אלו . עקב כך עולה לעתים השאלה מה דין הפרש הריבית לגבי מצב שבו מתנתקים היחסים בין העובד למעביד וההלוואה צפויה להיות מוחזרת רק לאחר ניתוק מערכת היחסים . מרגע התנתקות יחסי עובד ומעביד לא חל יותר סעיף ( 2 ) 2 לפקודה למעט אם מדובר בתשלומים המשולמים לעובד בגין העבר כדוגמת הפרשי שכר , פדיון חופשה וכדומה . יתר התשלומים מטופלים כמענק פרישה ומחויבים במס ( או פטורים ) מכוח סעיף 7 ) 9 א ) לפקודה . כך , לפי פרשנות אחת אפשרית , גם אם ההלוואה ניתנה בעת קיומם של יחסי העבודה , הרי שמרגע ניתוקם לא יוכל הפרש הריבית להתחייב במס מכוח סעיף ( 2 ) 2 לפקודה שאינו חל עוד , אלא ייחשב כחלק ממענק הפרישה . אמנם , סעיף ) 3 ט ) לפקודה לא יחול לפי פרשנות זו אך לאור פ"ד מינץ וזילברשטיין שנדון קודם לכן . 79 מובן שאנו דנים במצב שבו תוחזר ההלוואה . בכל מצב אחר שבו ההלוואה אינה מוחזרת , בחלקה או במלואה , יש לראות את מרכיב הקרן שאינו מוחזר ואת הריבית ...
אל הספר