בנוסחו של הסעיף כפי שהיה טרם הנוסח הנוכחי נקבעו קצובות שונות כהכנסת עבודה . בשל הבעייתיות שעלתה בפסיקה ביחס למונח קצובה ( פרשנות מסוימת לפיה המונח כולל רק תשלומים במזומן או סכומים קצובים ) הורחבה ההגדרה והוסף בה המונח " כל טובת הנאה" שהוא רחב יותר מהמונח קצובה ואינו כבול במגבלותיו . לכן , גם הטבה שאינה ניתנת לאומדנה מדויקת או הטבה שאיננה ממשית בכסף אלא בשווה כסף ניתנת לחיוב במס שהרי אלו גם אלו הינם בגדר הנאה . לכן , על פי החוק , יש לומר כי הכנסתו של עובד כוללת אף שכר המשתלם באמצעות קבלת טובות הנאה בצורת נכסים או שירותים שניתנים לעובד על ידי המעביד . יש לשים לב לכך שהכנסתו זו של העובד הינה הכנסה שאינה בכסף אלא בשווה כסף ( דרך חישוב המס בגין הכנסות כאמור שאינן בכסף תפורט בהמשך היחידה . ( מנוסח הסעיף נראה שכל טובת הנאה או קצובה תיחשבנה כהכנסה בידי העובד . האם הכלל הוא אכן כה רחב ומחייב זקיפת הכנסה לעובד גם במקרים שבהם הקצובה אינה יוצרת טובת הנאה לעובד או במקרים בהם הנאת העובד הינה שולית או במקרים שבהם נדרש אותו שירות או מצרך לצורכי העבודה ?
אל הספר