אם כך , עולה צורך לקבוע מתי מדובר בהכנסת עבודה ומתי אין מדובר בהכנסה כאמור . בבסיסה של הכנסת העבודה מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין העובד למעביד . במערכת עבודה כזו ניתן לומר שהעובד עובד עבור מעבידו והוא חייב לו את תוצאות עבודתו ואין הוא עובד עבור עצמו או עבור הצרכן הסופי . עדיין , יכול להיות שנישום המתיימר להיות עובד של מעביד מסוים הוא קבלן משנה עצמאי הנותן שירותים לנותן שירותים אחר . במקרה כזה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד והנישום מתחייב במס לפי סעיף ( 1 ) 2 לפקודה . השאלה , בסופו של דבר , היא אחת – עבור מי עובד האיש – עבור עצמו או עבור אדם אחר ? שאלה שגם בית המשפט התייחס אליה בפרשת אגושביץ : "… השאלה היא בסופו של דבר אחת : אצל מי עובד או עבד האיש , אצל עצמו או אצל אחרים ? האם הוא קיבל על עצמו לעבוד אצל משהו אחר , והוא חייב לו , ע"א . 5 , אגושביץ נ' פוטרמן , פד"י ה . 4 לאותו מעביד , את עצם כמות העבודה תוף צפייתו של המעביד , כמובן , לתוצאה שתצמח ממנה או שהוא עובד אצל עצמו , ומכין בשרות עצמו כביכול , את התוצאה הסופית , המלאכה השלמה והמוגמרת שהוא חב למעביד . " ?
אל הספר