על פי הפסיקה שתוארה לעיל ניתן להגדיר את המבחנים העיקריים והחשובים לשם הגדרת עסקת אקראי . כמובן שאוסף המבחנים האלה אינו מופיע בכל עסקאות האקראי ולא ברור אם הם מחויבים כולם . עצם קיומם עשוי בהחלט להצביע על מגמה ויש לשקול את כלל המבחנים הרלוונטיים בכל מקרה ועל בסיס הסתכלות כולל לסווג את העסקה . להלן ריכוז המבחנים כפי שעלו בפסיקה : מבחן התדירות על פי מבחן זה , ככל שהתדירות עולה , כך הולך ומתברר הפן המסחרי של הפעולות דהיינו סיווג הפעילות נוטה יותר לכיוון עסק , וזאת במידה רבה על יסוד האבחנה שקיימת בין הכנסה פרותית החייבת מכוח סעיף ( 1 ) 2 להכנסה הונית : מספר הפעולות בפרק זמן נתון . זאת ועוד – נדגיש כי מבחן התדירות אינו פרמטר מוחלט אלא יש להתייחס אליו בהתאם לסוג העסקאות , טיב הנכס נשוא העסקאות והיכולת לבצע בו עסקאות חוזרות . מבחן התדירות יכול להעתיק אירוע הוני שנראה ממבט ראשון כמכירה של נכס , ללב לבו של משטר המס הפרותי – סעיף . ( 1 ) 2 יש גם לזכור שמבחן התדירות הוא לא מבחן שניתן במנותק מהמציאות הכלכלית שסובבת אותנו . יש צורך להתאים את מערכת המושגים הכמותיים במבחן התדירות למציאות העסקית המקוב...
אל הספר