פרידה ממנשה קדישמן

עם זאת לא היית שייך רק למקום הזה , לעפר הזה שאליו אתה שב , אלא היית שייך להרבה מקומות ועולמות , ובייחוד לעולם הפיוט החושב , לאותו מקום , שבו המחשבה פוגשת את הרגש ללא התנגשות , אלא בשילוב זרועות . החום הרגשי האדיר , הבוקע מן הפסלים ומן הציורים שלך ( מבלי שנשכח את הרישומים וההדפסים הנפלאים , ( הסתיר מעיני רבים את הצד האחר שבך , צד הפייטן ההוגה , העוסק בקונספט ובמופשט ; זה הפייטן , ששאל את עצמו שאלות מטאפיסיות , כגון כיצד הופכים את הכבד לקל , את הטבעי למכני ( כלומר ליצירה אנושית , ( את המכונה לטבע , את היער למתכת מוצהבת בצבע של טרקטורים , את הרבלממדי לדולממדי , את החור לצורה , את הנפער לסגור , את ההיעדר ליש . היו שטענו נגדך על ששקעת בציורי ראשי כבשים למאות ולאלפים . הם לא הבינו , שראשי הכבשים היו בשבילך לא רק המשך ישיר של עדרי הכבשים , שרעית בצעירותך , ושאותם הובלת אל לב התרבות האמנותית בביאנלה המפורסמת ההיא , אלא בה בעת היו הם גם אותיות של כתב יד אישי , שבאמצעותו ניתן לך לספר את הסיפורים השונים , המתרחשים במה שכינית " עמק העצבות . " מי שטוען כנגד ראשי הכבשים שלך - כמו גם כנגד אלפי גולגול...  אל הספר
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21