בשלהי המאה ה 19 התפתח השלטון המקומי בארץ כזרוע של השלטון המרכזי העות'מאני , והופקד על ניהול ענייני התושבים , פיקוח עליהם וגביית מיסים ( אורבך . ( 2010 תהליך המוניציפליזציה בארץ החל על בסיס חוק הווילאיתים העות'מאני משנת 1864 וחוק מינהל הווילאיתים משנת , 1871 ואחריהם חוק העיריות משנת Shaw and Shaw ) 1877 . ( 1977 חוק הווילאיתים יושם באמצעות מינוי תארים'מוח לצד מנהיגים מסורתיים פטריארכליים — ים'שיח וראשי חמולות או שבטים שהיו כפופים לשלטון המרכזי ( רבאוי'אל ג ; 1996 רוזנפלד ואלח'אג' . ( 1990 לדידו של השלטון המרכזי העות'מאני , תפקידיו העיקריים של המוח'תאר הסתכמו בגביית מיסים , שמירה על הסדר והביטחון ביישוב , וחובת דיווח על לידות ועל פטירות בו . באחדים מהיישובים התמנו יותר ממוח'תאר אחד , ומספרם נקבע על פי החלוקה החמולתית ביישוב וטיב היחסים בין החמולות ( בר . ( 1982 לאחר חקיקת חוק העיריות העות'מאני , ולאחר שנוסדה עיריית ירושלים בשנת , 1864 נוספו בשנת 1877 עיריות ברוב הערים הגדולות בארץ — יפו , נצרת , שכם , חברון ועכו . השלב השני בכינון העיריות בערים התרחש בשנת , 1908 עם הקמתן של עיריות בערים...
אל הספר