נהוג להציג את הממשל הפדרטיבי מול הממשל האוניטרי או האחידני , שבו מרוכזות סמכויות השלטון בידי הממשל המרכזי , זה האחראי לניהול המדינה . כמו בכל המדינות המודרניות , גם במדינות אוניטריות מתקיימים נדבכי שלטון שונים ( מרכזי , אזורי ומקומי . ( השוני הוא במידת האוטונומיה של היחידות האזוריות והמקומיות . בעוד שבממשל פדרטיבי האוטונומיה היא רחבה יחסית , ומעוגנת בחוקה המאפשרת ליחידות האזוריות ליטול חלק בממשל המרכזי ולהשפיע עליו , בממשל האוניטרי האוטונומיה וההשפעה הן צרות יחסית . שכן , בממשל אוניטרי מרוכזות סמכויות השלטון בידי הממשל המרכזי , האחראי לניהול הכללי והאחיד של המדינה , ומכוון את נדבכי השלטון הכפופים לו להתאים את עצמם על מנת לשרת את היעדים הנקבעים במרכז . לתפיסה זאת השלכות רבות על צורת התייחסותו של השלטון המרכזי אל השלטון המקומי : קיימת נטייה לריכוזיות מוגברת בניהול ענייני המדינה , וחתירה לסטנדרטיזציה של השלטון המקומי ולמחיקת כל דבר אשר אינו תואם את התפיסה הדומיננטית במרכז . במציאות זאת נתפס השלטון המקומי כסוכן המוציא לפועל את המדיניות הנקבעת בשלטון המרכזי . רוב הארצות בעולם הן מדינות אוני...
אל הספר