רבקה רייכמן ואדריאנה קמפ, "שחקנים מדינתיים ולא־מדינתיים: ניתוח רב־שכבתי של מדיניות הגירת עבודה בישראל", בתוך: ד' פילק וא' רם (עורכים), שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי (הקיבוץ המאוחד / מכון ון ליר, ירושלים, 2004), עמודים 231-222

מבוא הגירת עבודה היא תופעה חדשה יחסית בישראל , אשר החלה בראשית שנות התשעים , כאשר ממשלת רבין התירה הבאה מואצת של מהגרי עבודה כחלופה לעובדים הפלסטינים מהשטחים הכבושים . ההידרדרות במצב הפוליטי והביטחוני בעקבות האינתיפאדה של . 1 מבקר המדינה , ; 1996 בר–צורי , . Rozenhek , 2000 ; Bartram , 1998 ; 1996 1987 גרמה למחסור חמור בעובדים בענפי הבנייה והחקלאות , שבהם התרכזו העובדים הפלסטינים מאז שנות השבעים המוקדמות . ( Semyonoy and Epstein-Lewin , 1987 ) למרות זאת , רק לאחר הסגר הגדול בתחילת , 1993 הוחל בגיוסם של מהגרי עבודה במספרים גדולים , בעיקר מרומניה לענף הבנייה , מתאילנד לענף החקלאות ומהפיליפינים לטיפול גריאטרי וסיעודי . ( Bartram , 1998 ) בדומה למתרחש במדינות אחרות , אשר יזמו תוכניות לגיוס מהגרי עבודה , גם בישראל הוביל גיוסם הרשמי של מהגרי עבודה לכניסתם של מהגרים לא מתועדים ( בלשון הרשויות שב"חים – שוהים לא חוקיים . ( על פי נתוני משרד הפנים , מהגרי עבודה לא מתועדים מגיעים לישראל כמעט מכל קצות תבל – בעיקר ממזרח אירופה , מדרום אסיה , מאפריקה ומדרום אמריקה – והם מועסקים , בראש ובראשונה , במגז...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה