עד סוף שנות התשעים נחשפו רוב הצרכנים לאירועי השעה כאשר צפו במהדורות החדשות בטלוויזיה , האזינו לתכניות הרדיו או עיינו בעיתון הבוקר . בשיטה ותיקה זו , שבאמצעותה צרכו בני אדם חדשות במשך מאות בשנים , אנשי המקצוע , העיתונאים , הם המחליטים מה ראוי להיכנס למהדורה ( המודפסת או המשודרת ) ומה נותר בחוץ ; הם שמסדרים ומארגנים את החדשות בעבור הצרכן . הופעת האינטרנט המסחרי בראשית שנות התשעים לא שינתה באופן מהותי את הדרך שבה נחשפו הצרכנים לחדשות . אמנם כעת הם נחשפו לחדשות גם באתרי האינטרנט של אמצעי התקשורת , אך אלו נערכו על פי עקרונות דומים לעריכת העיתון המודפס ; הפורמט השתנה אך לא הפילוסופיה שעומדת בבסיס העשייה העיתונאית . ובכל זאת משהו השתנה . לקראת סוף שנות התשעים התפתחה טכנולוגיה חדשה שאפשרה לצרכנים לצרוך חדשות בדרך שונה לחלוטין : במקום לסמוך על העורך המקצועי הקובע סדרי עדיפויות , מחליט מה חשוב ומה לא , מה חדשות ומה לא , ובעיקר דואג לגיוון , החלו הגולשים להשתמש בכלים טכנולוגיים שבאמצעותם התאימו לעצמם ( personalize ) את החדשות . ההתאמה האישית בוצעה על–ידי הגדרת תחומי עניין שאפשרו לאתרים לסנן תכנים...
אל הספר