נעבור עתה להגדרת המדד השני , המתייחס למצב שבו לצרכן אין זכות לצרוך את מצרך 1 כאל מצב המוצא , ונקרא לו בשס מדד ב , להגדרת מדד ב ניעזר באיור , 27 ההגדרה של מדד ב מתבססת על הערכת הצרכן את העלייה בתועלת הנובעת מהענקת הזכות לצרוך מצרך מסויס , הזכות הנדונה כאן , כמו גס במקרה של מדד א , היא הזכות לצרוך את מצרך , 1 כאשר מחירו שווה ל- , PI = P ? באיור מיוצג פתרון בעיית הצרכן על-ידי הנקודה , E בהנחה שהכנסתו שווה ל- IO ומחיר מצרך 1 שווה . p -ל ? רמת התועלת שאותה הצרכן יכול להשיג היא . U 1 = u ( x ? , x ~ ) , u 1 אם הצרכן איננו יכול לצרוך את מצרך , 1 אזי הסל האופטימאלי שלו הוא ( 0 , 10 ) ורמת תועלתו שווה ל- = u ( O , 01 ) , uO נניח שבמצב המוצא לצרכן אין זכות לצרוך את מצרך , 1 ולפיכך הסל האופטימאלי שלו הוא ( 0 , 10 ) ורמת תועלתו שווה ל- . uO הדרך שבה נעריך במונחים כספיים את השינוי בתועלת הנובע מהענקת הזכות לצרוך את מצרך , 1 דהיינו את ההפרש בין רמות התועלת , u ו-ן U היא על-ידי חישוב הסכום הגבוה ביותר שעליו הצרכן מוכן לוותר בתמורה לזכות לצרוך את מצרך 1 הנמכר במחיר . p ? כזכור , מדד א הוגדר כפיצוי הכס...
אל הספר