נפתח את הדיון בהגדרת המדד , המתייחט למצב שבו לצרכן יש זכות לצרוך את מצרך 1 כאל מצב המוצא , ונקרא לו בשם מדד א . ההגדרה של מדד א מתבטטת על הערכת הצרכן את הירידה בתועלת , הנובעת משלילת זכותו לצרוך את מצרך . 1 להגדרת מדד א ניע זר באיור . Z 6 באיור מיוצג פתרון בעיית הצרכן על-ידי הנקודה , E בהנחה שמצרך 2 הוא מצרך מונה שמחירו שווה ל- , l מחיר מצרך 1 שווה p -ל ? והכנטת הצרכן שווה ל- . IO הכמות ה אופטימאלית של מצרך 1 שווה . x -ל ? הזכות לצרוך את מצרך 1 במחיר p ? מאפשרת לצרכן להשיג את רמת התועלת ו , u u ו = u ( x ? , x ~) כאשר זכות זו נשללת ממנו , הצרכן צורך את מצרך 2 בלבד והכמות הנצרכת ממנו שווה ל- . IO במצב זה רמת התועלת של הצרכן שווה ל- , UO u = u ( O , OI ) כאשר זכותו של הצרכן לצרוך את מצרך 1 ריבמח P ? נשללת , הוא יכול להשיג את רמת התועלת U I רק אס הוא מקבל פיצוי שגודלו מיוצג באיור על-ידי אורך הקטע . AB פיצוי זה שווה להפרש ההכנסה ( , 1 1 - 10 ) כאשר 11 מוגדר על-ידי המשוואה : ברור שכל פיצוי הקטן ( 11 - IO -מ ) אין בו די כדי לקזז את הפסד התועלת הנובע משלילת הזכות לצרוך את מצרך , 1 וכל פיצוי ה...
אל הספר