איטליה ההתכתבות לא היתה דרך ההתקשרות היחידה בין ההוגים של נפולי , מילנו וונציה . הקשר סב גם על קריאת הכתבים , עבודה משותפת , מפגשים בסלונים הספרותיים ובאקדמיות ומאמרי ביקורת . נתחיל כרגיל עם ויקו . מרבית הויקויאניסטים נוטים לכך , שויקו היה מנודה ונשכח במאה ה-18 בשל דעותיו האקסטרווגנדיות ובשל אישיותו המופנמת . מורטורי הודה בצער לאחר מותו , כי ויקו לא היה מוכר במילנו ובמודינה . לאמי כתב , כי הופתע לשוב לפירנצה ולגלות , כי הפלורנטינים לא שמעו עליו כלל . נערכו אז מחקרים קלאסיים על הומרוס ( אנג'לו מריה ריצ'י ) ועל דמוסתנס ( לורנצו דל-ריצ , ( 'ו אך החוקרים לא התייחסו כלל ל'התגלית של הומרוס האמיתי' של ויקו . ובכל-זאת אין אפשרות לטעון , כי לרעיונותיו של ויקו לא נמצאו מאמצים . דעותיו בענייני האסתטיקה והביקורת הספרותית הגיעו לדה-סנקטיס וקרוצ'ה באמצעותם של אנטוניו קונטי ופגאנו . גם לתיזות שלו בנושאי החוק , הכלכלה והמחשבה המדינית ננמצאו מפרשים ותומכים בדמותם של צ'לסטינו גליאנו , אחיינו פרדיננדו , ג'נובזי ותלמידיו . אחד מהם , פילנג'רי , ערך ב'מדע החקיקה' סינתיזה של ויקו עם אלו של מונטסקיה והאנציקלו...
אל הספר