כמעט כל ההיסטוריונים וההוגים במאה ה-18 עסקו גם בסוגיות משפטיות . חלקם היו משפטנים מקצועיים . הם רצו לדעת כיצד הצליח המשפט הרומי להכניס תחת חסותו עמים פראיים ובאיזו מידה הם חיו ופעלו תחת משפט זה . הם אף רצו לבדוק מדוע הכנסייה הגיעה לאן שהגיעה , ומה היו היסודות עליהם קם ועלה הפיאודליזם והתקיים מאות שנים . בשלבם את ההיסטוריה עם המשפט ההיסטוריונים מצאו את המפתח להבנת המוטציות של ממשליהם של העמים הקדומים . היה זה אחד מרעיונותיו המקוריים של מורטורי במחקריו על החוקים הלנגוברדיים , וג'אנונה חזר עליהם ב'ההיסטוריה האזרחית של מלכות נפולי . ' שניהם העריכו את התפקיד שהיה למשפט הרומי בתולדות המשפט בכלל ואת היותו מכשלה בדרכם של האפיפיורים בהגינם על זכויות היתר שלהם ועל הישגיהם המדיניים בפרט . ככלות הכל מורטורי החשיב עצמו למגינה של הקיסרות הרומית הקדושה מול האפיפיורות ( בעניין פרארה וקומאקיו , ( ואילו ג'אנונה חתר כל העת להיות משרתו של הקיסר היושב בוינה . בכך הם רצו להוכיח , כי הקיסרות הרומית עדיין קיימת , וכי החוק הרומי עדיין מערים קשיים על המתנכלים לו . עם זאת שניהם היו מספיק מציאותיים כדי להבין , כי...
אל הספר