בבואנו לנתח את האסכולות והדוקטורינות הקשורות לתפיסת ההיסטוריה ולחקרה , אנו מחויבים בראש ובראשונה להתייחס לזרם אשר המאה ה-18 ירשה מקודמתה - הלמדנות ההיסטורית או ה"אירודיציה . " התואר " אירודיט" לא הודבק לכל מי שעסק בחקר ההיסטוריה ובכתיבתה אלא לאלה שהגיעו לכך בגישתם הביקורתית אחר טקסטים וכרוניקות ובחיפושם הבלתי נלאה אחר האמת ההיסטורית . דרכי החיפוש והמחקר שלהם התבססו במידה רבה על דיפלומטיקה ( חקר מסמכים ותעודות עתיקים , ( בכרוננולוגיה מדעית , בפלאוגרפיה , בבלשנות , בפילולוגיה ובביבליוגרפיה . טיפול כזה לא היה קיים לא בהיסטוריוגרפיה של הרנסנס ולא בהיסטוריוגרפיה של תקופת הרפורמציה . האירודיטים כתבו דיסרטציות מצוינות על מדעי-העזר של ההיסטוריה . אם נוסיף לכך את המילונים , אשר הבולט שבהם היה ' המילון להיסטוריה ולביקורת' של פייר בייל , נוכל לטעון , כי המאפיין העיקרי של אסכולה זאת היא למדנות הקרובה לסדר , למתודה מדעית , לשימת-לב לביקורות ולהגות זהירה לגבי האמיתי והמזויף . נקודה שניה המייחדת את האירודיטים היתה אי-תלותם בלחצים פוליטיים או בצנזורה מטעם הממשלים . הם זכו בדרך כלל בחופש הביטוי ללא הגב...
אל הספר