כעוס על הוריו , על מאהבתו , על מחנכיו ועל כמה מידידיו , החליט וארי בן ה-30 לצאת למלחמה . הפעם היתה זאת מלחמה אמיתית , לא מאלו שהורגל אליהם בארמון שבדרך סטמפה . אביו כעס מאד , על כי בנו החליט להמשיך את חייו חסרי התכלית . האם כנראה שמחה שבכורה יפלוט את האנרגיות העודפות שלו הרחק מביתה . גם האב כנראה התרכך , כאשר קבל מכתב מבנו , ובו מסופר על מדיו המרשימים ועל הזכות שנפלה בחלקו לשרת את מולדתו ( את המולדת , לא את אוסטריה . !( פייטרו הגיע לוינה באוגוסט 1758 והתייצב מיד במפקדתו של גנרל קלריצ'י . היה זה גנרל קשיש וחביב , אשר עמד בראש חטיבת מתנדבים לומברדית , חטיבה שהשתתפה במספר קרבות עוד במהלך מלחמת הירושה האוסטרית . הוא קבל מיד דרגת סרן ( קפיטנו ) כיאות למעמדו החברתי והכלכלי , מדים מבריקים , תפקיד של מפקד גדוד ו ... משרת אישי . מצויד בכל אלה הוא נשלח לגדוד , אשר שהה בשלזיה . ללא כל הכשרה צבאית לו ולמרבית אנשיו הוא נטל חלק בקרב קשה בקרבת דרזדן ב-2 בספטמבר . רבים מחייליו נהרגו , כנראה בשל העובדה שמפקד הגדוד שלח הוראות סותרות ממקומו , הרחק מקו האש . בשנת 1768 התפנה וארי לזמן קצר עלמנת להעלות את ז...
אל הספר