שתי תאורטיקניות פמיניסטיות שהושפעו מטיעונה של מאלווי על העונג שמפיקים צופי קולנוע מהזדהות עם פנטזיות על המסך הן טניה מודלסקי ( Tania Modleski ) וג'ניס ראדוויי . ( Janice Radway ) שתי הכותבות מדגישות את חשיבות הפנטזיות לנשים – בעיקר זו המצויה ברומנים רומנטיים ובאופרות סבון – כאמצעים לבריחה זמנית מן המציאות הקשה של חיי היום יום . ראשית , מודלסקי טוענת , שאופרות סבון הן פנטזיות בייצור המוני המשמשות נשים כדרך למילוי תשוקות במובן דמיוני , תשוקות שלא ניתן להשיגן בעולם המציאות שבו הנשים נתונות לדיכוי . אבל מכאן לא נובע שאופרות סבון תומכות בהכרח בנשים . נהפוך הוא , הן מייצגות בעיקר שני סוגים של דמויות נשיות : האישה / האם האידיאלית לעומת המרשעת . שני הטיפוסים המנוגדים מוצגים בכוונה תחילה זה לצד זה באופן המבנה את צופי אופרות הסבון ( צופות , בעיקר ) כאימהות טובות , מתוך הנחה שהן – כמו המצלמה – רואות את המרשעת כ"אחר" רע . כפי שמציינת הכותבת , " יש דמות אחת שמותר לנו לשנוא בלי הסתייגות : המרשעת , דמות התשליל של האני האידיאלי של הצופה" . ( Modleski , 1990 : 94 ) מודלסקי מצרה על מצב עניינים זה , מכיו...
אל הספר