פרק זה עסק בנושאים הבאים : משמעות האינטראקציוניזם ותאוריות של אינטראקציה חברתית בכל הנוגע לתקשורת . תאוריית הצגת האני של גופמן , מושגי " קדמת הבמה" ו"אחורי הקלעים" שלו בכל הנוגע לאופן שבו אנשים פרטיים וצוותים מנהלים את הופעותיהם בתקשורת , והטיעון שלו שאינטראקציות מדיה המתאימות עצמן לקונבנציות של הפקה מבנות מחדש ומדגישות טקסי אינטראקציה חברתיים קיימים . תאוריית היעדר המקום של מאירוביץ , הטוענת שטכנולוגיות תקשורת מספקות גישה למידע ולידע לכול , שאחדות המושגת בדרך של תיווך מתגברת על הפרדה פיזית , ושאמצעי התקשורת עוזרים להפיג את המסתורין מחייהן הפרטיים והפומביים של דמויות תקשורתיות . מושגי הפרסונה והאינטראקציה הפרא חברתית ו"אשליית האינטימיות" שהם מטפחים בין המופיעים בתקשורת לבין קהליהם ( הורטון וווהל . ( תאוריית הכמו אינטראקציה המתווכת של תומפסון ומושגי " ההרחבה הדיסקורסיבית" ו"הפעולה ממרחק" שלו , כפי שהם נוגעים , בהתאמה , לתהליכי גלובליזציה ולמתן דין וחשבון באורח פומבי . תאורית תיוג ופאניקה מוסרית המאשימות את אמצעי התקשורת בכך שהם משמשים מקורות חשובים לתגובה חברתית על הסיווג ועל ההגברה של ...
אל הספר