גופמן הוא ככל הנראה התאורטיקן הידוע ביותר של האינטראקציה החברתית . אבל התאוריות האינטראקציוניסטיות שלו עוסקות בעיקר באינטראקציות פנים אל פנים ( כלומר בנוכחות פיזית הדדית ) ולא באינטראקציות מתווכות . הניתוח שלו של שיחות בחיי היום יום מוגבל בעיקרו למפגשי אחד על אחד או למפגשים קבוצתיים , ואינו חל , לדוגמה , על שיחות טלפון . עם זאת , אפשר להשתמש בעבודתו של גופמן ולהחילה על צורות אינטראקציה מתווכות בשלל דרכים , והדבר אף נעשה . כמה דוגמאות נדונות בהמשך הפרק . יתרה מזאת , בעבודתו המאוחרת הפגין גופמן עניין ניכר באופן שבו טקסי אינטארקציה חברתית מבוצעים ומשוכפלים באמצעי תקשורת , כגון רדיו , טלוויזיה ופרסום . נבחן בפירוט שתיים מן העבודות המאוחרות יחסית הללו – " פרסומות מגדריות" ו" ( Gender Advertisements , 1979 ) צורות דיבור" – ( Forms of Talk , 1981 ) אבל תחילה עלינו להבין את תאוריית הצגת האני ( presentation-self ) של גופמן , הנמצאת בבסיס העבודות האלה , וזוכה להתייחסות נרחבת בכמה דיסציפלינות שונות ( סוציולוגיה , אנתרופולוגיה , מחקרי ספרות ופסיכולוגיה חברתית , כמו גם לימודי תקשורת ולימודי תרבות ....
אל הספר