פרק ראשון הימנעותה של התנועה הציונית מוויכוח תרבותי ומניסיונות לקבוע מסמרות בשאלת הזהות היהודית ולעגנה במשפט

הצעת חוק יסוד : ישראל — מדינת הלאום של העם היהודי חורגת מן המדיניות השקולה שהייתה מקובלת על ראשי התנועה הציונית והמערכת הפוליטית והמשפטית בישראל מאז ראשית הציונות ועד לשלהי המאה העשרים . בפרק זה אסקור בקצרה את הימנעותן העקבית והנחרצת של ההנהגה הציונית והישראלית מעיסוק בוויכוח התרבותי ומכל ניסיון לעגן זהות זו במסמכים רשמיים . בשל חוסר ההסכמה העמוק בין הקבוצות באוכלוסייה היהודית המודרנית החליטה התנועה הציונית להימנע מדיון יסודי בנושאים אלו ונזהרה מאוד מלעסוק בהם במסמכיה הרשמיים . החשש מפני הסכנה הטמונה בדיון על הזהות היהודית הובע כבר בשנות השמונים של המאה התשע עשרה בפולמוס הסופרים הידוע בין יהודה לייב גורדון ( יל"ג ) למשה לייב ליליינבלום , שהיה מראשי תנועת חובבי ציון , והדיון הזה היה מושאה של מחלוקת עמוקה בפוליטיקה הציונית עד 14 לעומת תביעתו של יל"ג לצאת במלחמת תרבות נגד הכוחות הדתיים מסורתיים בחברה היהודית באירופה , ליליינבלום קרא לדחות לעתיד הרחוק את המאבק התרבותי על אופייה והגדרתה של היהדות , כדי שלא לפגוע במאמציה של תנועת שיבת ציון השברירית שאך נולדה באותן שנים . על הפולמוס בין ליליי...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר