ככל שמדובר בחיסיון עיתונאי אפשר לציין שלוש חוליות בתהליך הפצת המידע העיתונאי — המקור , העיתונאי ( והמערכת העיתונאית , אם הוא פועל בתוך מערכת ממוסדת ) והציבור . השאלה העומדת לדיון בחלק זה היא על איזו חוליה מיועד החיסיון העיתונאי להגן . כזכור , לפי הצעת החוק המונחת היום על שולחן הכנסת , אם המקור ויתר על זכותו לחיסיון , העיתונאי מחויב למסור את המידע ואת הפרטים על המקור ואת המידע שנמסר לו מאותו מקור . כלומר , התפיסה היא שהחיסיון שייך למקור ולא לעיתונאי , ולכן המקור הוא זה שרשאי לוותר עליו . גישה זו משקפת את תפיסת החסיונות המקצועיים שבהם בעל החיסיון הוא הלקוח . ההיגיון העומד בבסיס תפיסה זו הוא הרצון לתמרץ את הלקוח למסור את המידע לבעל המקצוע כדי שיוכל לקבל את השירות הטוב ביותר . לכן בחסיונות מקצועיים בעל המקצוע אינו יכול לטעון לחיסיון אם הלקוח בוחר לוותר עליו . אכן , יש הטוענים כי ראוי שדינו של החיסיון העיתונאי יהיה כשל שאר החסיונות המקצועיים — בעל החיסיון הוא הלקוח . לעומת זאת , ובניגוד לחסיונות מקצועיים אחרים שמטרתם לעודד את מוסר המידע להשתמש בשירותים של בעל המקצוע ללא חשש שהמידע יתגלה לאח...
אל הספר