אף שכיום המונח מסורת מתקבל לעתים בציבור הרחב במשמעות פולקלוריסטית שולית שאינה מחייבת , אך מבחינה הלכתית יש למונח זה חשיבות יתרה . למונח מסורת בהלכה היהודית ישנם פנים שונים , ודומה שתוקפו של מונח זה בא לידי ביטוי בעיקר בנוגע לקיומן של מצוות מעשיות . הדוגמא המפורסמת ביותר היא הדרישה לקריטריון מסורת בעניין כשרות העוף , כפי שנאמר בתלמוד : " א " ר יצחק : עוף טהור נאכל במסורת , נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי . א " ר יוחנן והוא שבקי בהן ובשמותיהן " ( חולין סג ע . ( ב " ממקור זה ואחרים עולה שמסורת קבילה מבחינה הלכתית ניתן לקבל אך ורק מאנשים מהימנים הבקיאים במלאכתם ושקיימת בידם מסורת פעילה קדומה שאין בה מחלוקת . בדורות המאוחרים סמכו בעיקר על רבנים ושוחטים שהייתה בידיהם מסורת שעברה אליהם ברציפות איש מפי איש מדורי דורות , וזו נתקיימה בידם הלכה למעשה . מדובר במידע אותנטי , מדויק ומהימן , שכן מעצם טבעה מסורת הלכתית שבקבלה אינה יכולה להיסמך על השערות בלבד , אלא בזיהוי חד-משמעי עם רציפות מסורת ברורה ומהימנה שהתקיימה במשך מאות שנים ללא כל שינוי ושלמעשה נבדקה מחדש בכל שלב . אמינותה של המסורת הי...
אל הספר