העברית עשירה מאוד בלשונות של אש . נתמקד כאן בשלושה שורשים : שרף , בער ודלק . לשלוש המילים שרפה , בערה , דלקה משקל משותף ומשמעות יסודית משותפת . השתיים הראשונות מקורן במקרא , ואילו השלישית מקורה בלשון חכמים . בלשון ימינו יש ביניהן הבחנה : בערה או בעירה משמשות בעיקר בהקשר הכימי לציון תהליך התחמצנות המלווה בפליטת חום ואור . מכאן ' חומרי בערה , ' ' מנוע בערה פנימית , ' ' מעכבי בערה . ' שרפה ודלקה מציינות שתיהן ' בערה מכלה , ' והן נבדלות זו מזו במשלב – שרפה היא המילה הרגילה ואילו דלקה משמשת בלשון גבוהה ורשמית . ומה בנוגע לפעלים ? הפועל שרף ( בתנ"ך בדרך כלל בצירוף ' שרף באש ( ' מציין פעולה שתכליתה כילוי של דבר באש , ואילו הבעיר והדליק מציינים את התחלת הפעולה , כמו הצית . אך גם הם נבדלים זה מזה : הבעיר פירושו ' הצית שרפה , ' ' העלה באש' ( למשל צמיגים , ( ובמשמעות מושאלת : " הבעיר את האזור" – עורר מלחמה , מהומות וכדומה . הדליק פירושו ' הצית אש בדבר שנועד לכך' ( כגון גפרור ונר , ( ומכאן גם ' הדליק אור' ואף 'הדליק רדיו' או כל מכשיר חשמלי או אלקטרוני . בתנ"ך לצד הבעיר ( באש ) יש בער ( באש ) ויש ג...
אל הספר