העברית עשירה למדיי באוצר מילותיה בתחום השמחה . עושר זה בא לידי ביטוי באבות דרבי נתן : " עשרה שמות נקראת שמחה , אלו הן : ששון , שמחה , גילה , רינה , דיצה , צהלה , עליזה , חדוה , תפארת , עליצה" ( פרק לד . ( שש מן המילים האלה באות גם בברכה השביעית בשבע ברכות הנישואין : ... " אשר ברא ששון ושמחה , חתן וכלה , גילה , רינה , דיצה וחדוה , אהבה ואחוה ושלום ורעות . " נפתח כמובן בשמחה . מילים מן השורש שמ"ח רווחות מאוד כבר בתנ – "ך כמאתיים ושבעים מופעים . בפורים השמחה קשורה קשר הדוק ליין , קשר המודגש במגילת אסתר : " ועשה אתו יום משתה ושמחה" ( אסתר ט , יז , ( שהרי כידוע " יין ישמח לבב אנוש" ( תהלים קד , טו . ( מהשוואה ללשונות שמיות אחרות עולה כי שמח מציין ביסודו עלייה ושגשוג , בדומה לצמח . גם בספר משלי יש עדות למשמעות זו : " אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך" ( יג , ט . ( מקצת מילות השמחה קשורות להשמעת קול . כך הוא הפועל צהל , המציין בין השאר את קולו של הסוס . גם השורש רנ"ן מציין השמעת קולות מסוגים שונים : אדם שהבריות מרננות אחריו הוא אדם שמפיצים שמועות נגדו , והמילה רנה יכולה לציין גם תפילה וצעקה : " ...
אל הספר