איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים , לפעלים , לניבים ולשימושי לשון . כשהתבונן האדם על סביבתו הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו . כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים ' ראש ההר , ' ' צלע ההר , ' ' כתף ההר , ' ' שן הסלע , ' ' שפת הנחל , ' ' לב הים' ו'לשון ים , ' ובספרות ימי הביניים ' רגלי ההר . ' בעברית החדשה הצטרפו אליהם הצירופים 'גב ההר , ' 'פני השטח , ' 'פני הים' וגם 'אצבע הגליל' על פי צורת האזור במפה . האיברים – ובעיקר הגפיים – שימשו בימי קדם כלי מדידה , ולכן כמה יחידות מידה קרויות על שמם . בתיאור קומתו הנישאה של גלית נאמר : " ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים , גלית שמו מגת , גבהו שש אמות וזרת" ( כנראה כשלושה מטרים ; שמואל א יז , ד . ( האמה , שהייתה יחידת האורך המרכזית בתנ"ך ובספרות חז"ל , אף הניבה כמה ביטויים ובהם ' ד' אמות' ו'אמת מידה . ' ומלשונות אירופה קיבלנו בעת החדשה את הרגל לציון מידת גובה . כמה משמות האותיות הם שמות של איברים , והם משקפים את צורתן של האותיות העתיקות שהיו ביסודן ציורים : – יו ) "ד יד כ"ף – , ( , – עי"ן , – רי ) "ש ראש ) ועוד . היותם של איברי הגוף בתשתית לשוננו...
אל הספר