השורש שק"ף משמש בעברית עוד מימי התנ"ך . שם מספרים לנו על נשים הנשקפות , כלומר מביטות , בעד החלון . אחת מהן היא אם סיסרא : " בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב , מדוע בשש רכבו לבוא , מדוע אחרו פעמי מרכבותיו" ( שופטים ה , כח . ( אבל יש גם מי שנשקפת במשמעות ' נראית : ' " מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה" ( שיר השירים ו , י . ( אם כן הפועל נשקף הוא דו כיווני – ' רואה' ו'נראה . ' כך גם היום , בעיקר בהקשר של נוף ומראות : ' מהבית נשקף נוף מרהיב' או ' הבית נשקף אל נוף מרהיב . ' משמעות נוספת של ' נשקף' עולה מן הפסוק " כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול" ( ירמיהו ו , א (; 'נשקפה' כאן פירושה 'צפויה , ' 'עתידה לבוא , ' וכיום : 'לא נשקפת לו סכנה ; ' 'נשקף לה עתיד מזהיר . ' הפועל השני המצוי בתנ"ך הוא השקיף – בדרך כלל במשמעות של ראייה מגבוה : " אלהים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים" ( תהלים נג , ג . ( גם בעברית החדשה משקיפים בעיקר מגבוה או מרחוק . מכאן גם שם הפעולה ' השקפה' שקיבל כבר בימי הביניים משמעות מושאלת של ' התבוננות שכלית , ' 'עיון' ואחר כך 'דעה קבועה' ו'דרך הסתכלו...
אל הספר