יש דרכים רבות לכעוס בלשוננו : אפשר לרגוז ולהתרגז , לזעום ולזעוף , לקצוף ולרתוח , להתרעם ולהביע תרעומת , להתמלא חמה ולהזעיף פנים . בלשון גבוהה מאוד אפשר להתאנף ( מן ' אף ( ' ולהתעבר ( מן עברה = כעס , ( ובלשון הדיבור פשוט להתעצבן . הפעלים הרגילים לציון כעס בתנ"ך הם חרה ) אפו ( וקצף , ולעתים קרובות הכועס הוא האל : " וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה" ( דברים יא , יז (; " כי כה אמר רם ונשא ... כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף" ( ישעיהו נז , טו–טז . ( הפועל כעס נדיר יותר , ואילו בספרות חז"ל הוא הפועל הרגיל . ואנחנו עדים לחילופים בין שתי הספרויות : על הפסוק " ויקצף עלהם משה" ( שמות טז , כ ) המדרש אומר : " כעס עליהם ואמר להם מפני מה עשיתם כן" ( מכילתא דרבי ישמעאל . ( מן השורש כע"ס אנחנו מוצאים בתנ"ך בעיקר את הפועל הגורם הכעיס . למשל , על מנשה מלך יהודה נאמר : " הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס" ( מלכים ב כא , ו . ( גם בתנ"ך וגם בספרות חז"ל מכעיסים בעיקר את האל . כך נולד הביטוי " להכעיס" המתאר פעולה ( במקור עברה על מצוות הדת ) שאינה נעשית לשם הנאה ותועלת אלא רק כדי ...
אל הספר