שני העיונים האחרונים בספר זה ( בריבי וסתימתאה ) כרוכים יחד בכך ששניהם עוסקים במונחים של התלמוד הבבלי החוזרים על עצמם פעמים רבות באופן טכני וקבוע . נוסף על כך , שניהם חושפים עד כמה הושפעו החוקרים מפירוש רש"י , בפרשנות דברים סתומים כאלה , וקיבלו את דעתו ללא עוררין וללא ביקורת . מדובר במונחים שרש"י עצמו מגלה בהם בין השיטין את קשיי הפענוח ונוקט בהם שיטה המקדמת את רהיטות הפרשנות , אבל לאו דווקא את הבירור המילונאי הנחוץ לעיון הפילולוגי . רש"י ראה בשני המונחים תוארי חכמים , בין מפאת גדולתם ( בריבי ) בין מפאת תפקידם בתולדות התורה שבעל פה ( סתימתאה . ( אף דבר זה ( הגרירה אחר פירוש רש ] "י ראה כעת מאמרי , רז"ף , עמ' , [( 85 , 67 , 64—65 ובמיוחד לגבי המונח השני , השפיע רבות על המחקר המדעי של התלמוד . שני העיונים האלה משותפים גם בכך שהכרעתו של רש"י בפירושם מעוגנת בשיטת סתם התלמוד ומטילה אותה על שאר המקורות . בכך נעשה התלמוד כמקשה אחת ודפוסי ההגדרה של בעלי סתם התלמוד מוכתבים מעתה גם על שימושי המונחים הללו שבדברי האמוראים , שימושים העשויים להיות שונים ואף מקוריים יותר מזה שהונצח לבסוף בלשון סתם התלמ...
אל הספר