השיטה השנייה בדבריו של אפשטיין המובאים לעיל , שהמדובר בסתמות שבמשנתנו שלנו : " שכמה הלכות [ ... ] נסתמו במשנתנו על פיהם , " היא כפירוש רש"י בעירובין לח ע"ב : " סתימתאה , קרי כל מי שראה רבי דבריו במקומות הרבה ושנאן במשנה סתם . " גם הרעיון היסודי שבדבריו של אפשטיין , שסתומתאה הוא כינוי לתנא עצמו , נמצא לפנינו בפירוש רש"י במגילה ב ע"א כנזכר לעיל , אלא שרעיון זה זקוק לבירור יסודי , לגרסה ולסברה . פירושי רש"י הם ששימשו כרגיל מקור לדברי החוקרים , והגדרות היסוד שבדברי רש"י נספגו ונבלעו לתוך ניתוחם ועיונם של החוקרים . נעיין , אפוא , בפירושי רש"י הקשורים למונח סתימתאה , ובהשתלשלות פירושיו בין האזכורים השונים של מונח זה במסכתות התלמוד . פירוש רש"י בתחילת מגילה במגילה ב ע"א , על המשנה שבראש פרק א , אנו גורסים בגמרא : " אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן : זו דברי רבי עקיבא סתימתאה , " ובפירוש רש : "י זו דברי רבי עקיבא . הכי גמיר רבי יוחנן מרביה דמתניתין רבי עקיבא אמרה . סתימתאה . הרבה סתם משנה סתם רבי שהן דברי רבי עקיבא , ויש מפרשים סתימתאה , כל הסתומין תלמידיו היו , כדאמר בסנהדרין ( פו , א : ( סתם ...
אל הספר