8. השימוש בכינוי "ברבי" בספרות התלמודית

עיקר מגמתנו במחקר זה הוא לברר אם בשימוש התלמודי הרגיל והרווח של המונח ברבי הוא מוסב תמיד על חכם שהוא עצמו היה בפועל " בן רבי , " והוא ידוע ומוכר לנו בתור שכזה על פי המקורות . מסקנתנו היא שאכן כך הוא המצב , פרט לחריגות . 198 כהן , ספר הקבלה , עמ' . 39 . 199 שם , 'עמ . 40 . 200 מהדורת לוין , נוסח צרפתי , 'עמ . 112 . 201 שם , 'עמ . 113 . 202 שם . . 203 ראה הערת אסף שם ולהלן . . 204 שם , עמ' . 144 . 205 ברודי , צוהר , 'עמ . 46 . 206 מרגליות , אנציקלופדיה , 'עמ ; 659 ברודי ( שם ) העיר ליד תיבת " רבי" בתשובה : " זהו שמו הפרטי של אבי רב מתתיה" ( הערה , ( 9 והפנה לאגרת רב שרירא גאון שם . מעטות ותנייניות . אמור מעתה , המשמע המדויק מתאים לגיזרון הנכון : ' בן רבי , ' ומשמע זה מיושם בדייקנות רבה לרוחב הספרות התלמודית כולה . הופעתה של המילה הזאת עם שמו של אדם אינה מייחסת לאדם זה חשיבות כלשהי באשר הוא , אלא בהיותו בנו של חכם הראוי להיקרא רבי . על ידי כך אפשר לפרש הקשרים רבים כהלכה ללא הגזמה לגבי חשיבותם היוצאת דופן של מי שנקראו כך , כאילו גדולי הדור הם וכיוצא בזה , דבר שאינו מתאים לכוונתם הפשוטה של ...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית