בלשון התנאים והאמוראים , " חי העולמים" הוא כינוי קבוע לקב"ה , ומובנה של עולמים כ'נצחים' מוכח . בדפוסי המשנה , בסוף מסכת תמיד ( ז , ד ) נאמר : [ ... "] מזמור שיר לעתיד לבוא לעולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים . " לפנינו הוספה מאוחרת על גוף המשנה , כרגיל בסיומן של מסכתות אחדות . מכיוון ש"חי העולמים" הוא כינוי קבוע לקב"ה , כאמור , ביקשו המפרשים ליישם משמעות זו אף כאן , כגון בפירוש ר' עובדיה מברטנורא : מנוחה לחי העולמים . האי תנא סבר לה כמ ) "ד ראש השנה לא ע"א ; סנהדרין צז : ( ע"א שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב , ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב"ה , שנאמר ( יש' ב , יא : ( ונשגב ה' לבדו ביום ההוא , לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת , לאלף השביעי , שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה . הווה אומר , אף כאן , " לחיי העולמים" כינוי הוא לקב"ה . וכן בכ"י קאופמן מנוקד : " לחיי העולמים , " כלומר , כינוי לקב"ה . בחלק ממקבילותיה של הלכה זו אין הביטוי מופיע כלל , ונוסח זה ( ללא מילים אלו ) הוא בוודאי הסגנון המקורי . אולם בפרקי דר' אליעזר ( פרק יח , מד ע"א ) שנינו : " שבעה עולמות ברא הקב"ה בעולמו לצאת ול...
אל הספר