מן המפורסמות היא שהמילה עולם באה במקרא במשמע ' נצח , ' ובלשון חכמים — במשמע ' תבל . ' ניטיב להגדיר את ההוראה המקראית אם נוותר על הדרישה להחליפה במילה אחת ונתאר את שימושיה הרבים . זהו שם עצם המתפקד בעיקר כתואר הפועל תוך רמיזה על זמן המרוחק מאתנו מרחק מופלג , בין בעבר בין בעתיד . הבהרה זו מקרבת את שימושי עולם לאלו הבאים באכדית במילה , ulla שבהרכביה השונים מייצגת בין היתר את המשמעים . for ever , since earliest times , long ago אולם החוקרים התחבטו קשות אם עולם קשורה למילה אכדית זו קשר אטימולוגי אם or nb nhh , ‘ Lord of Eternity ’ ( = Canaanite mlk lm ) , he is being extolled at once as lord of time and as the king of the netherworld . It is logical that the two senses of ‘ eternity ’ should converge on death , the one aspect of human existence which was regarded as endless " ) קופר , מזמור , 'עמ “ It may be possible to speak of (; 42 an Canaanite-Egypto conception of ‘ eternity ’ that is both temporal and spatial ; and the point of contact between those two aspects of lm is the eternal rea...
אל הספר